תה חם בחורף קסום

לפעמים אוסף של צירופים הוא בעצם מה שעושה את ההבדל… הסערה הגיעה אלינו ביום חמישי, בדיוק אני ואופיר נסענו לדואר והופתעתי לגלות את המגפיים שהזמנתי לה ב11.11 מופיעות בתזמון מושלם!

לא ראיתי את אופיר כל כך מאושרת מגשם, וזה ממש הזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.

יום הולדת בשלג 

נולדתי בחורף, בשיאו, בינואר! ככה יצא שלפחות בילדות שלי שהייתה הרבה לפני אנה ואלזה וקצת יותר בולי איש השלג, בכל יום הולדת ירד גשם ולעיתים קרובות שלג.

ככה התפתחה אצלי התניה, הגשם הפך לשמחת יום הולדת גם כשירד ביום אחר. הייתי רואה בשלג שיורד מתנה מאוד פרטית בשבילי ולכבודי והייתי מאושרת !

מאושרת כמו ילדה מתוקה שקיבלה מגפיי גומי חדשות בצבע ורוד פוקסיה. בדיוק ברגע הזה (בצירוף עוד כמה מימי ההולדת שלי) הבנתי שלא דרוש יותר מידי בשביל להפוך את הסערה הזאת לקסם.

אמא הייתה מכינה לנו תה 

זה לא שגדלתי בבית בריא במושגים של היום, אמא ואבא שלי דאגו לנו מכל טוב ליבם,  שיהיה לנו חם כשקר, שנרגיש נעים ובטוח בבית, כשהייתה סערה בחוץ בפנים היה תה על השולחן, וככה התפתחה לי עוד התניה שכזו… תה מזכיר לי את הבית, את חום החיבוק של אמא שלי כשסוער וגשום בחוץ.

והנה עוד רגע הצטרף לו לכדיי הבנה, לוקחת את גוש המעיל המאושר שאיתי – אופיר- ונכנסות יחד לתוך הסופר, נקנה לנו תה!

במדף של סוגי התה היו כל כך הרבה סוגים אבל הייתה קופסא אחת של ויסוצקידס שקראה לאופיר.  הצחיק אותי שהיא יכלה לקרוא שזה בדיוק בשבילה בלי בכלל לדעת לקרוא – בחרה בתה "פטל עם שכל" ו"נענע בג'ננה"! שמחה שלא התעקשה על שוקו לקחתי וניגשתי לקופה..

ויסוצקידס

הפתעה בלי יום הולדת 

הגענו הביתה ופתחתי את הקופסא הצבעונית של הויסוצקידס יחד עם אופיר, גיליתי שלא קנינו סתם תה ואז באמת הרגשתי ששיחקתי אותה, בתוך הקופסא מחכה לילדה שלי מעין חוברת צביעה קטנה ומדבקות של אנה ואלזה! ושל "מכוניות", ועל כל תיון יש משחק קטן שאפשר להשתעשע בו. אז. אופיר הייתה פשוט מאושרת – שוב 🙂

ישבנו יחד עם התה שלנו מחובקות.. ממש החורף המושלם!

יום אחד אופיר תגדל ואולי גם תהיה רחוקה מהבית באחד מטיוליה המופלאים בעולם, ואז אולי יהיה לה זיכרון קטן של תה פטל מתוק, נראה לי שהזיכרון הזה יחמם את ליבה היכן שתהיה 🙂

עיקר הדיבור הוא חשבון הנפש

​הנה זה מגיע חשבון הנפש כבר כאן. מישהו שם לב שאנחנו מלמדים את הקטנים ביותר, אלו שבנשמה שלהם עוד לא הגיעה כוונה רעה, שחשוב לעשות חשבון נפש בעוד שאנחנו בעצמינו לרוב לא עוצרים לשניה במירוץ החיים ומחשבים?

שירבו זכויותינו כרימון.. 

ילדה בת 3, יש לה יום הולדת. שאלתי אותה איזה יום הולדת תרצה והיא אמרה במילה אחת "נסיכות".

עיצוב של רותם גמליאל

אז עשינו לנו סדר בראש ובפינטרסט והפוסט הבא יהיה כנראה על יום ההולדת האמיתי הראשון של אופיר, אבל רציתי ללמד אותה דרך כל הטוב הזה להיות אדיבה. לאזן קצת. 
אז ישבתי איתה והסברתי לה שהיא הולכת לחגוג יום הולדת יחד עם כל החברים והמשפחה שלה ויהיו לה מתנות ודברים משמחים, "אבל…" אמרתי… (והרגשתי שאולי אני נסחפת בזה הרגע) יש ילדים שאין להם חגיגות יום הולדת כמו שאת תחגגי, ולא יקבלו מתנות.. אופיר הביטה בי מבולבלת.

הפסקתי להעמיס פרטים והצעתי לה לתת את אחת מהמתנות שתקבל לתרומה.

 'לילד שאין לו'. 
הרגשתי שמשהו מתיישב אצלה, שהיא מבינה. אמרה לי – כן. ניתן לו מתנה כי אין לו..

התרגשתי. אפילו שבעצם יש מצב גדול וטבעי שברגע האמת לא תרצה לוותר. וגם יש שיגידו 'למה להרוס לילדה?!.. ' למה זה להרוס? למה נתינה חייבת להיות ניפוץ בועה אופטימית, חממה?לטעמי הרי זה החינוך שצריך לתת. כמובן שחשבון נפש, אם הכוונה לפיתוח של מצפון הוא דבר חיובי, אך מה עם מלכתחילה לחנך לאהבת חינם?

מה לזה ולחשבון נפש? 

מה היה לנו השנה? בהתחלה עולים לי פרטים טכניים, איפה עבדתי, איזה מפגשים משמעותיים היו לי השנה? איזה הצלחות אני זוכרת?  אני נוטה לעשות נוסטלגיה ולכן הכל יפה וחיובי. אז אני גם נזכרת למשל שהשנה הזו עברה בהריון, התרחבות אגן שהקשתה עליי את התנועה ממשית, ולידה שאחריה היה זמן התרגלות לא מבוטל וקשוח לי ולכולם. אז אני נזכרת בתהליכי נפש שעברתי.עם הבת שלי, עם אמא שלי, עם בעלי, עם המשפחה שלי, עם המשפחה שלו, עם החברים, עם הבית הפיזי שלנו, עם המטרות שלי בחינוך של הילדים שלי, עם החינוך של עצמי.. אני מרגישה היום כשאני מחנכת את בתי,שהתהליך כולו מכוון לחשבון שבין טוב לרע, שיש מאזן. משוואה חשבונית שצריך לשמור. אם היה טוב הוא לא היה יכול להיות טוב לבדו. צריך לאזן במשהו אחר… משהו רע? אם הייתי טובה לאחרים סביבי, אם ויתרתי עבור האחר – אז יהיה לי טוב? ארוויח משהו? למה מתקיימת בכלל משוואה ? איך הכנסנו חשבון למקום כה חופשי כמו הנפש?

חשבון נפש ב(אהבת)חינם. 

יש דברים שצריך ללמוד אותם כמו שהם, מהחיים. אם להסתכל מנקודת מבט של ילד- אופיר ישבה בבוקר בשולחן בגן ואחת הילדות שם אמרה לה "אני לא אוהבת אותך".  אני יודעת מה זה עשה לי, אבל אני באמת באמת לא בטוחה במאה אחוז מה זה עשה לה. הסייעת בגן שמעה את זה ונזפה בילדה שכך לא מדברים.. אז אופיר למדה שזה לא היה יפה מה שנאמר לה, היא גם למדה שלא כדאי לה להגיד דבר כזה.  הנה משהו לחשבון נפש.     אבל אם לחנך למשהו, אז לאהבה. לזה שזה לא מגיע עם תמורה. לזה שזה לא פשוט להיות פשוט בעולם הזה… וגם לחנך לזה שחשבון נפש , לא תמיד צריך להיות מייסר, מלווה בהלקאה עצמית וקושי. אלא בלמידה להמשך . כמה טוב שמותר לעלות ולהתפתח.

בחשבון שצריך להיות במציאות מיטיבה יותר מצד אחד של המשוואה הזו תהיה אהבה והצד השני יהיה חינם.. באהבה אין חשבון

שנה טובה.

  כינרת נשיא – ושאר השבט

 

הסתגלות.מסתגלים.הסתגלנו.

עברה הסערה. 

שבוע הסתגלות במסגרות הוא להורים

אני מתחילה את הכתיבה בנקודה כאן כדיי להרגיע אותי. כאמא.

 תארו לכם, באסיפות ההורים המקדימות במסגרות היו מושיבים אתכם עם ממחטות: נשב ונספר ביחד על הילד המדהים שלנו ונפרוק יחד את כל החרדה האנסופית הזו שנצברת לי בבטן כשהמנהלת מעון מספרת לי על האוכל שמגישים במעון ומתי הילדים יוצאים לשחק בחצר כשהילד שלי? גילי שלי? הוא רק בן 4 חודשים. יונק. באמת שלא רץ בחול ולא מתגלש לשום מקום. 

תארו לכם שהיו אומרים לכם, לילד שלכם יהיה לא קל אבל לכם? לכם יהיה גיהנום. אם אתם תעזרו לעצמכם להסתגל הילד יסתגל טוב יותר… 

בתור התחלה אני חושבת שלפחות אצלי בכיס היו קצת יותר מטבעות. כי כמות ההוצאות על חפצים "הכרחיים" לגן הייתה נחסכת ובקלות. תחושת הפיצוי שאני חייבת לילדה שלי (בת שלוש) ולילד שלי הייתה נחסכת ממני, כי אני הייתי יודעת שאני מתמודדת אחרת – אני לא זקוקה לתיק בצורת ינשוף כדיי לעזור לכעס שלי על המדינה הזו שיצרה לי מציאות שבה אני חייבת לחזור מחופשת לידה. אני בטוחה שלגילי ממש לא משנה איזה סינר הוא לובש כדיי שהריר לא ירטיב אותו וזה בסדר בשבילו להשתמש בשל אחותו… בטוחה. 

ומה עוד? בטוחה במאה אחוז שהעובדה שאני מתמודדת עם להשאיר אותם במסגרות משתקפת, החוצה, אני לא מבקשת לדחוק את רגשותיי לפינה אני לא מבקשת להכחיש שקשה לי, אני מתקשה. מודה. אני אומרת בקול … יהיה לי עצוב להשאיר אתכם בגן ולכן אני אחזור מהעבודה מהר ככל האפשר כדיי שאתגעגע פחות. אני מספרת להם וגם מראה להם איך לעשות את זה. איך להתגבר.

היא תגדל את תראי! כמו קסם..

הילדה שלי מתרגשת מלגדול. היא דיברה במשך חצי שנה על "גן של גדולים". היא בחרה לה מה תלבש ביום הראשון בעצמה, והייתה מאושרת עד הגג על הקופסא של האוכל ששמים בתיק ואפשר לפתוח עם כולם ולקבל דרישת שלום מהבית באמצע היום. 

ביום הראשון לגן צפיתי בה מהצד משחקת-מתגברת-יודעת שאני איתה.ואמא אחת שביתה תהיה בגן הזה שנה שניה רצתה להרגיע אותי-"את תראי פתאום היא תגדל לך…כמו קסם" ואני חשבתי לי… היא תגדל יותר מזה והיא תהיה בת 30…אל תמהרי ילדה שלי.אני כאן איתך.

גם אני מתרגשת מלגדול, מתרגשת להיות אמא ל2, מטפלת באומנות מתחילה, רעיה, לא ידעתי שאספיק את כל זה עד כה. אז אני מתרגשת מלגדול. 

בסופו של דבר הילדים שלנו מקבלים את קולנו כקול פנימי המבקש לספר להם שהם טובים כמו שהם, שהם יכולים ומסוגלים וחזקים להיפרד ולהישאר בגן ולשחק ולהיפגש מחדש מאוחר יותר.אבל רק אם נגיד להם את זה בעצמנו, רק אם ננהג באופן הזה מול עצמינו.

שתהיה הסתגלות קלה.

כינרת נשיא