תה חם בחורף קסום

לפעמים אוסף של צירופים הוא בעצם מה שעושה את ההבדל… הסערה הגיעה אלינו ביום חמישי, בדיוק אני ואופיר נסענו לדואר והופתעתי לגלות את המגפיים שהזמנתי לה ב11.11 מופיעות בתזמון מושלם!

לא ראיתי את אופיר כל כך מאושרת מגשם, וזה ממש הזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.

יום הולדת בשלג 

נולדתי בחורף, בשיאו, בינואר! ככה יצא שלפחות בילדות שלי שהייתה הרבה לפני אנה ואלזה וקצת יותר בולי איש השלג, בכל יום הולדת ירד גשם ולעיתים קרובות שלג.

ככה התפתחה אצלי התניה, הגשם הפך לשמחת יום הולדת גם כשירד ביום אחר. הייתי רואה בשלג שיורד מתנה מאוד פרטית בשבילי ולכבודי והייתי מאושרת !

מאושרת כמו ילדה מתוקה שקיבלה מגפיי גומי חדשות בצבע ורוד פוקסיה. בדיוק ברגע הזה (בצירוף עוד כמה מימי ההולדת שלי) הבנתי שלא דרוש יותר מידי בשביל להפוך את הסערה הזאת לקסם.

אמא הייתה מכינה לנו תה 

זה לא שגדלתי בבית בריא במושגים של היום, אמא ואבא שלי דאגו לנו מכל טוב ליבם,  שיהיה לנו חם כשקר, שנרגיש נעים ובטוח בבית, כשהייתה סערה בחוץ בפנים היה תה על השולחן, וככה התפתחה לי עוד התניה שכזו… תה מזכיר לי את הבית, את חום החיבוק של אמא שלי כשסוער וגשום בחוץ.

והנה עוד רגע הצטרף לו לכדיי הבנה, לוקחת את גוש המעיל המאושר שאיתי – אופיר- ונכנסות יחד לתוך הסופר, נקנה לנו תה!

במדף של סוגי התה היו כל כך הרבה סוגים אבל הייתה קופסא אחת של ויסוצקידס שקראה לאופיר.  הצחיק אותי שהיא יכלה לקרוא שזה בדיוק בשבילה בלי בכלל לדעת לקרוא – בחרה בתה "פטל עם שכל" ו"נענע בג'ננה"! שמחה שלא התעקשה על שוקו לקחתי וניגשתי לקופה..

ויסוצקידס

הפתעה בלי יום הולדת 

הגענו הביתה ופתחתי את הקופסא הצבעונית של הויסוצקידס יחד עם אופיר, גיליתי שלא קנינו סתם תה ואז באמת הרגשתי ששיחקתי אותה, בתוך הקופסא מחכה לילדה שלי מעין חוברת צביעה קטנה ומדבקות של אנה ואלזה! ושל "מכוניות", ועל כל תיון יש משחק קטן שאפשר להשתעשע בו. אז. אופיר הייתה פשוט מאושרת – שוב 🙂

ישבנו יחד עם התה שלנו מחובקות.. ממש החורף המושלם!

יום אחד אופיר תגדל ואולי גם תהיה רחוקה מהבית באחד מטיוליה המופלאים בעולם, ואז אולי יהיה לה זיכרון קטן של תה פטל מתוק, נראה לי שהזיכרון הזה יחמם את ליבה היכן שתהיה 🙂

חופשת לידה. גם כן חופש.

גילי. 

גילי הוא הבן השני שלי. כשאחותו הגדולה אופיר נולדה, כשנתיים וחצי לפניו- היינו זוג תשעה חודשים לאחר חתונה שעל פניו הפך לשלישיה עליזה.   

היא נולדה לתוך חורף, לתוך אריזות מעבר דירה, לתוך תיעול כל המשאבים להישרדות…

כך הרגשנו וכך עברנו דירה. אבי האיש שלי היה אז טבח של מסעדה מבוקשת בעיר ולא היה נמצא בערבים ובבקרים היה חייב לישון, ואני יומיים בשבוע הייתי בלימודי התואר השני האינטנסיבי של טיפול באומנות. 

2013

המון התחלות חדשות. רק כשאופיר הייתה בת 10חודשים הבנתי שאני אמא. שאני מאוהבת בילדה הזו. אבל בעיקר הבנתי שזה ממש לא היה כך עד עכשיו… קוראים לזה דיכאון אחרי לידה.. וזה לפוסט אחר. 

גילי נולד אחרי פסח, ואכן נאפה היטב עד שבוע 42. אני הוא ואבא שלו החלטנו שאנחנו רוצים. לבחור בשמחה , שנעשה כל שיתאפשר כדיי לשמוח ולחגוג את הילד הזה יחד עם הילדה הקסומה שכבר יש לנו. 

2016

זה לא קל. אף פעם לא קל. החיים הם לא אינסטוש, החיים המשתקפים להם בתמונות. של אהבה אימהות טריות-כך למדתי מעצמי-אינן אלא מצג שקרי של מי שמבקשת לפחות כלפי חוץ להיות נורמלית.

את החופשה הפעם הקדשתי לנסיון מעבר דירה נוסף שלא צלח לעת עתה, ויש שיאמרו שאני לוקחת את עניין הקינון 17 צעדים קדימה. אני יודעת להגיד שהבחירה הזו בשמחה , בגילי , נטעה בי כוח שרצה עוד מהחיים, מהסביבה שלי, מהחינוך שלי לילדים שלי. הפכנו תא משפחתי שרוצה יותר- לאחר טלטלת ההתחלה באה יציבות והרמוניה שיש ב4 אנשים שחיים בבית אחד. ומה עוד אני עושה? טיפה בתי קפה, טיפה חברות, טיפה לארגן את הבית.. אבל היום- חודשיים וחצי אחרי הלידה הגעתי לרופאה התפתחותית שאמרה לי שהמסירות שלי להנקת בני מקסימה אבל שבשלב זה אני יכולה לרווח מעט את זמני ההנקה ובעיקר בלילה קצת יותר-לישון.

איך הגבתי? בכיתי. פתאום ברגע אחד אחרי בחירה ממושכת בשמחה אמיתית, הרגשתי שאני רק רוצה לישון עכשיו. שזה באמת מה שיעזור לי. הרגשתי באמת שמותר לי להיות בקושי מסוים ולא מוגדר.. ושכל כך נפלא שאני יודעת מה יכול לעזור לי. 

לישון. 

אז תסלחו לי.. אני מתפנה למיטה.