אומרים שהשנה שאחרי הלידה היא קשה לגוף, שלוקח זמן לחזור לעצמינו ומין הסתם תינוק מתעורר אחת ל.. לא בדיוק עוזר לעייפות. אבל תכלס? מרגישה שאני משלמת מחיר כבד מזה, אני יכולה יותר… ולא יכולה כלום. מכירים את זה? מרגישה עייפה כל הזמן! בכל בוקר אני קמה עם כאלה תכניות מעולות לערב ובסוף פשוט נטרקת על הספה. ומילא אני ושלל תירוציי לנושא? גם אבי… למרות שגם לאבי לא חסרים תירוצים מוצדקים. כך או כך אני מוצאת את עצמי שוקעת עוד ועד, אז החלטתי לכתוב על פתרונות לעייפות הקשה הזו שלנו – ואולי זה יעזור למישהו-
אז קבלו אותם 5פתרונות מפתח לעייפות בלתי נגמרת:
1. השעות העייפות יותר והעייפות פחות:
נכון שפעם בימי הולדת ואירועים מיוחדים היינו יוצאים בערב לאיזה פאב מגניב? אז אנחנו יכולים להירדם במקלחת… או נניח הולכים לסרט? נרדמים בפרסומות… מה דעתכם על לקבוע את התכניות למהלך היום? לשעות היותר ערות? ביום הולדתי האחרון הלכנו לסרט בהצגה של 10 בבוקר! סיימנו בזמן לצהריים טוב במסעדה ועוד פינוקים וסיימנו בזמן לאסוף את הילדים מהגן ומה טוב ומה נעים 🙂
2. אוכל טוב מעייף פחות !
הידעתם ? ג'אנק ממש מעייף! אבל אם תפחיתו במנות חלבון מהחי ותתחילו כל ארוחה בסלט מעולה זה יכול לעבוד לטובתכם! משהו בפרשיות הזו בתוספת שקדים ואגוזים מוכח רפואית כמשהו שממריץ את הדם הרבה יותר טוב! ואני ממליצה על סלט ספיציפי:
סלט רענן:
חבילת בזיליקום
חבילת בצל ירוק
חצי חבילת נענע
2 חבילות כוסברה
2חבילות פטרוזיליה
לקצוץ את כל אלה דק דק דק
להכניס לתנור חופן אגוזים לפזר מעט שמן, מלח, ל5 דקות בחום של 190. ולפזר מעל עם לופן חמוציות שמן זית לימון מלח ופלפל לפי הטעם.
3. תרופות סבתא.
סבתא שלי בת 85 אבל יותר פעילה ממרביתינו בגילאי 30. להמריץ את הדם מומלץ באופן טבעי בספורט, הליכות מהירות, ריצות , תרגילי סיבולת לב ריאה מאוד עוזרים וממריצים וגם.. מילה מסבתא בת 85 שפעילה כמו בת 18 – להתקלח ולשפשף את הגוף עם ספוג גס, ולסיים מקלחות בשטיפה קרה של הגוף. נראה אתכם… 🙂
4. רפואה אלטרנטיבית
מסתבר שיש כל מיני שיטות להעלאת האנרגיות הפיזיות, מדיקור והומאופתיה ונטורופתיה וכל הסימפטיה ! אני לא באמת יודעת להסביר את זה אבל יש בזה לא מעט שמשנה פיזית את הגוף מצד לצד . ותכלס? אם זה לא עזר לפעמים סשן דיקור מאפשר אחלה 45 דקות איכותיות של שינה 🙂
5. מגנזיום
בניגוד לחוסרים אחרים בגוף או רמות לא תקינות, חוסר במגנזיום לא ייראה בבדיקת דם, אבל היעדר מגנזיום מתבטא בעייפות ובחוסר אנרגיה. כמובן שחוץ מעייפות חוסר במגנזיום מתבטא גם בהתכווצויות שרירים.
האמת היא שעוד לא ניסיתי מגנזיום, רק שמעתי מחברה שזה ממש שינה את חייה ואת שיגרת ימיה (שלא לדבר על הזוגיות וכן שיגרת הלילה).שזה מקסימום חודשיים אבל אפשרי בכמה ימים והגוף כמו נטען מחדש! ואני? אני באמת עייפה מכדיי לנסות שיטות אחרות.. אבל אני פשוט עייפה כבר מהעייפות הזו! נמאס לי, אני חייבת לנסות מגנוקס..
בשבוע שעבר הייתי בסיור בחדר היולדות של בית חולים הדסה הר הצופים. אני לא קרובה ללידה עתידית אך כן קרובה ללידה לפני רק מספר חודשים והאמת שלא היו לי הרבה חידושים לגלות, אך היה מאוד מרגש לחזור למקום לידתו של בני השני. יחד עם זאת, נראה לי שמי שלא ילדה בשנה האחרונה לא מודעת לכל השינויים שקורים במדינה שלנו באשר להבנות צרכי תינוק רך ורגיש שזה עתה נולד וגם צרכיה של יולדת – גם היא רכה ורגישה.
חדר הלידה שלנו בהשתקפות עם נוף הר הצופים
בין אפס הפרדה לביות מלא
בתי חולים רבים מאפשרים ביות מלא, חלקי, או כלל לא. בבירורים שעשיתי לפני הלידה של גילי הייתי נחושה לקבל את האחריות המלאה על בני ממש מההתחלה, בחירת בית החולים מבחינתי הייתה תלויה באפשרויות שייתנו לי מהבחינה הזו מאחר ובעייני ומנסיוני (כפי שכבר סיפרתי בפוסטים אחרים), להיקשרות הראשונית בין האם לתינוק יש בסיס שרוקם עור וגידים בימים הראשונים לחיי התינוק. מאחר ונפגעתי בעבר בנושא הזה הייתי נחושה להבין היכן מאפשרים ביות מלא.. מה שגיליתי היה שביות מלא עוד לא אומר שמתאפשרים תנאי אפס הפרדה.
גם לשם שאפתי, התינוק שלי לא היה לחוץ לדעת את משקלו כמו שודאי אתם מבינים, הוא היה צמוד אליי 9 חודשים (כמעט 10) וכל מה שאדם חדש בעולם הזה רוצה זה להרגיש בטוח. כל חייו יבקש לו את תחושת הרחם! ולכן ההפרדה תהיה הדרגתית ובטח שבימיו ושבועותיו הראשונים.
במחלקת יולדות של הר הצופים הגעתי עם תכנית לידה מאוד מסודרת, כשדפנה המיילדת קיבלה אותי היא ידעה בדיוק מה אני רוצה ומה חשוב לי וגם כשהעבירה לדינה המיילדת שלבסוף יילדה אותי עשתה זאת ביתר תשומת לב ודגש על מנת שלא יהיו טעויות וחוסר רגישויות, אומנם זה היה נראה כמו משהו שבשיגרה אך אני הרגשתי מיוחדת. יולדת יחידה אם תרצו…
גילי. שמחה שלי.
אני כינרת נשיא, והאיש שלי אבי היינו מותשים אחר לידה אך תפקידנו כהוריו של גילי נתן לנו את הבחירה באפס הפרדה כאמור, היינו עם גילי ככל הניתן. הייתי מוכנה להילחם כדיי שיהיה איתי כל זמן שארצה ורציתי. אבל אם לומר את האמת מאוד פחדתי ממלחמה כזו במצב כה רגיש… כך שכאשר הדברים התנהלו לרצוני ובאהבה ורגישות – כל כך שמחתי שקל לי. שמקלים עליי איפה שניתן. זה ריגש אותי. גיליתי שאין שחור ולבן.. ישנה גמישות רבה והתאמה לרצונותיי. זה עשה לי הבדל משמעותי.
אינסטינקט יניקה/ הנקה
לא כולן בוחרות להניק, אופיר הייתה ילדונת יפיופית לאמא שוקיסטית, לא היה לי מושג לאן אני הולכת ולמזלי לומדים עד עכשיו בכל רגע שעובר.
אופיר הגיעה לעולם בשעה 11 בבוקר, בבית חולים אחר מזה שילדתי בו את גילי, בשעה שש בערב היה ניסיון ראשון להניק אותה.. אין לי מושג אם הצלחתי… אבל בשעה מאוחרת בלילה הגיעה אל מיטתי אחות תינוקיה שאמרה לי שצריך להאכיל את אופיר, הייתי מותשת ומאושרת יחד וניגשתי טובת לבב להניק את ביתי.
אבל תכלס? מי בכלל ידעה להניק?! לא היה לי מושג.. ולא ידעתי אם היא אוכלת או לא. ישבתי בפינת ההנקה שבתינוקיה וניסיתי. במשך שעתיים. אחות התינוקיה ראתה שאני עוד שם ואמרה לי ללכת לנוח כי אני צריכה עוד זמן קצר להתעורר. לא הצלחתי, זו האמת. לא קיבלתי עזרה, ולא ידעתי שלא הצלחתי. הנקתי את אופיר והיא הייתה עקשנית. אך הייתה מתעייפת ואני הייתי רואה בזה סימן של שובע. לצערי זה לא היה המצב.. אומנם התעלתי בעזרת יועצת (שעובדת בהר הצופים) ולשמחתינו אופיר ינקה למרחק של שנה וחודשיים.
לו רק ידעתי. אז במחלקת יולדות של הדסה בכל יום נכנסה אליי יועצת הנקה או אחות שהיא גם מדריכת הנקה, כלומר שתיים שונות ביום על מנת שאהיה בטוחה שאני מניקה נכון ושהוא מוזן היטב.
את בעלי פגשתן?
בשנה האחרונה בהדסה הר הצופים חל שינוי מהותי בהבנה של צרכי יולדת, ההתמסרות בהפיכה לאם כל כך אבסלוטית שאת לפעמים שוכחת את עצמך. במקביל להבנה הזו אבי בעלי היקר חיפש עבודה ומצא עצמו משובץ למחלקת יולדות – אז הוא במקצועו לא רופא, ולא אח , אבל טבח מוכשר ואדם עם לב מדהים (מחובתי לציין שהוא תפוס..).
אני מוצאת את עצמי משוויצה על תפריטי מחלקת יולדות הרבה אחרי שעזבתי את המחלקה 🙂 אוכל בריא משמעותו הרבה מעבר למה שתצפו, בתור בסיס האוכל הוא ללא ספק מה שמחזיק את הגוף, אוכל ושתיה זמינים הם חשובים כל כך כדיי שיולדת שעברה זה עתה טלטלה בגופה תקבל את ההזנה שהיא זקוקה לה כדיי לטפל בתינוק שלה.
התפריט במחלקה שונה משאר בית החולים מהרבה סיבות, בין השאר כי היולדות אינן חולות, הן מגיעות ללידה ובתקווה לבריאות איתנה. בנוסף, תזונת אם מניקה צריכה להיות עשירה ברכיבים בריאים וכן בכאלו שלא יגרמו לגזים וכאבים מיותרים אצל היונק.
אשת הברזל
מעבר לעובדה שהאוכל חשוב כמו שהוא כמענה לרעב ולכוח.. נבדק ונמצא שאוכל עשיר בברזל מסייע במניעת דיכאון אחר לידה- כן! כך בדיוק!
אז סושי זה באמת אחלה ומגניב אבל אם את רוצה לתת לעצמך או למישהי קרובה מתנה חשובה ומפנקת קבלי מתכון:
(אגב, המתכון מפי שף מחלקת יולדות בהר הצופים אז בדוק שהוא מעולה וגם מומלץ)
כדורי אנרגיה: חשוב לציין שיש מצב עם כל הרצון הטוב שלא יהיה לך זמן לאכול את האוכל חם ולכן מוטב שיהיה גם טעים כשהוא קר.. כדורי אנרגיה הם גם חטיף מעולה קל להכנה וגם מתנה מגניבה ליולדת אחרת:
יאמי
כדורי אנרגיה -שוקולד שקדים רכיבים:
16 תמרים מגולענים
2 כפות קקאו
כוס קשיו קצוץ גס
2 כפיות חלב קוקוס
כפית תמצית וניל
1/4שקדים קלויים מלוחים
הוראות הכנה:
1. לטחון שקדים כמעט עד אבקה בצלחת בצד.
2. לגלען תמרים ולעבד אותם במעבד מזון ולשים בקערה.
3. להוסיף קקאו וללוש את התמרים בידיים.
4. להוסיף את חלב הקוקוס ותמצית הוניל ואת הקשיו וללוש יחד הכל.
5.לכדרר לכדורים של בערך 3 ס"מ ולגלגל בתוך אבקת השקדים.
אפשר לאכול בו ברגע , או במקרר ל10 ימים
(כאילו שישאר 10 ימים…)
לספיגה טובה יותר של הברזל מתוך כל אלו, מומלץ מאוד לשתות עם מיץ תפוזים. מאכלים נוספים שחשוב לצרוך לאחר לידה לדוגמא:
סלמון (בסלמון יש dha שמפתח את מערכת העצבים של התינוק, ישנו בחלב אם ויותר בחלב אם של מי שאכלה סלמון)
כבר שבוע שאני אורזת. לא , לא… אני אורזת כבר חודש. ממש ממש אורזת כבר שבועיים וחצי… אורזת ומרגישה איך הכל מתערבב לי.
אושר גדול על התחלה חדשה וגם עם כל ארגז רואה מולי את הבחורה ההיא שנכנסת לדירה של משפחת אטיאס ואומרת לעצמי – אין מצב שנצליח לגור כאן… וזה כי זה היה טוב יותר מכל מה שראינו עד אותו רגע. ספויילר : בסוף הצלחנו. עם כל בגד שמתקפל אל תוך אריזתו, עם כל צלחת שמכוסה בנייר עיתון אני מרגישה שעשינו דרך ארוכה מאז אותה בחירה וחלום.אנחנו כבר לא אותה משפחה. ואנחנו כהורים וכזוג וכפרטים רוצים דברים אחרים בשביל עצמנו, ובשבילם- זה הכל בשבילם..
שארית התום בארגזים וכל הקטע הזה
מעניין איך יהלי סובול ידע, מכניסה עוד דיסק לארגז במחשבה של "איך הכל משתנה" איך כל החלטות חיי הפכו למיותרות לחלוטין. מכניסה את תמימותי כאמא של אופיר, את תמימותי כביתה של אורה ומנש, מכניסה פנימה את החיפוש אחר שקט ואחר רעש שמח.. זוכרת את כל אלה… וכל ארגז שאורזת הופך לארגז רגש והתרגשות.
.. וזה פשוט מהדהד בי, איך הכל משתנה
בפעם הקודמת שעברנו לקחנו מוביל שהביא לנו ארגזי פלסטיק שחורים שהקלו משמעותית על האריזה, אז לקחתי שוב – רק שעם 2 ילדים כל הארגזים השחורים האלה יצרו כזה מחנק בבית… וכל הסיפור הרגשי פשוט לקח ממני כל יעילות מתבקשת שהייתה בי לחשוב על כל הדברים שצריך… מזל שקבעתי עם המוביל..כי הייתי צריכה לקבוע מישהו שיתקין לנו גז לדירה החדשה, ולחשוב על איזה דברים באמת חשוב לקחת איתנו כי הדירה החדשה קטנה יותר, ולהשיג או לקנות ארון בגדים כי הארונות שלנו בתוך הקיר.. וזה פשוט עומס של המון דברים שעוברים לי בראש בזמן שאני ערה ב3 לפנות בוקר אחרי שהנקתי את גילי…
ערה לשינוי
בכל לילה כזה אני מרגישה שאני מתעוררת לשינויים סביבי וזה מדהים… אני חושבת על זה…אמא שלי הייתה עושה כלים ובזמן הזה שרה שירים בלופ כדיי לשעשע ולהספיק במקביל.. אני מעמיסה מדיח ובינתיים המחרוזת מתנגנת ביוטיוב. פעם היו קלטות וידאו שהיית מסמן ב5 סוגים של מדבקות ועדיין מגלה שמישהו הקליט לך על "קנדי קן דו איט"… היום בצפייה ישירה אני בוחרת בלחיצת כפתור וזה רץ… אם פעם היינו מחכים שעות על הקו עד שיענו לנו, מעבירים אותנו מטלפן לטלפן, מפותר בעיות לא יעיל אחד למשנהו. היום לוחצים על קליק והבעיה מסתדרת…
הקטע הזה שאת ערה לשינויים ומשחזרת תמונות 🙂
חושבת על כל השינויים וכל מחשבה מולידה אצלי משימה, ואני מרגישה לא יעילה כי אמצע הלילה ואני לא יכולה לבצע כלום…אבל בעצם יש כמה תיאומים שעוד אפשר וחסכתי לעצמי ממחר!
אז 3 בלילה וזה ואני מוצאת את עצמי נכנסת בפלאפון לאתר של בזק, כי הם ספקי תשתית האינטרנט שלנו – ומנסה לראות איך אני כותבת לעצמי מספר טלפון שמחר אתאם טכנאי ליום המעבר.. הרגעים הבאים באמת מאפיינים את כל השינויים שדיברתי עליהם, כי אני מגלה שאני יכולה לעשות את זה בעצמי לגמרי… מסתבר שהם יצאו עם חלק נכבד של פעולות בשירות עצמי ואחת מהן מעבר דירה!
הרגשתי כל כך יעילה , פתאום זה היה נקי מכל בליל הרגש הזה שעטף כל מעשה אריזה והכביד- בואי .פשטות
נכנסתי לself service של בזק תיאמתי טכנאי שהגיע ביום ההובלה, כשהוא הגיע להתקין את האינטרנט עוד לא היו רהיטים בבית בכלל! אבל זה כן עזר לי בתוך ים הארגזים שלא הצלחנו לפרוק עוד להימעך מול "האח הגדול" בלי דאגות שגם ככה עטפו את היום הזה בהגזמה.
האמת כמעט לכל בעיה שעולה לכם בשירות יש פתרון שאתם יכולים לתפעל בעצמכם בזמן קצר. האינטרנט נתקע? מאתחלים לבד. רוצים לבדוק חשבונית? הנה היא שם.
מודה, אני מרגישה הרבה יותר טוב..יאללה.. יש לי עוד ארגז שמחכה לי
עבר זמן רב מאז אני ואבי הצלחנו ממש להשקיע באוכל. וכשאני אומרת אני ואבי אני מתכוונת אבי.
לא שאני לא משקיעה… פשוט שאני בנוסף על כך שיכולה באופן ממש מרגש ומפעים לשרוף על מחבת אוכל מוכן שהגיע מהפריזר…ה100 אחוז שלי הם 10 אחוז של אבי…
אבי נשיא. השף שלי
יש לי גם תכונות יפות אחרות אז אני משתדלת לא להיעלב כשבת ה3 שלי מביטה בחביתה שהכנתי ומבקשת קורנפלקס עם חלב.
איכססססס
תכלס היה לי הרבה מה ללמוד מאמא שלי, בשלנית על חלל! היה לנו לפעמים עוף בגריל עם תפוחי אדמה על השולחן… אבל בשאר הפעמים היו ממיטב מתכוני אהרוני ו..מרוקו.
אבל סבתא שלי? בואו נגיד שפעם היא הכינה סלט פירות והכניסה בו אבוקדו.
אולי זה מדלג דור.
פינת אוכל
אז החלטתי לקחת על עצמי אתגר. מדובר באתגר התמקצעות… תקראו לי בכל מיני שמות אבל בא לי ליפול לקלישאת האמא ושתהיה איזה מנה שהילדה שלי אוהבת שדווקא אני מכינה.
בא לי לחכות לאיש שלי עם ארוחה טובה ולא לחכות לו שיחזור ויבשל לנו.
בא לי לארח.. בא לי לעוף!!! אתגר תעופה
פסטה כפרה עליה…
פסטה היא אחת החולשות שלי, גם אבי יודע… אז מה הבעיה לשפוך קצת פסטה לסיר ולהכין איזה רוטב? לא סיפור נכון? מה האתגר פה אם כך??? בואו נכין פסטה מאפס.
רביולי שוקולד במילוי חלבה. כי זה באמת לא אני שעשיתי
יאללה, מתחילה
מודדים חצי קילו קמח, ו450 גרם חלמונים. החוק הוא שהחלמונים יהיו 50 גר' פחות מהקמח. מוסיפים חצי כף שמן זית וקצת מלח…
(רגע אנחנו בפינת מתכונים אז כדאי לי לכתוב "קורט")
את כל הסיפור מעבדים היטב במעבד מזון
ואת הבצק שנוצר שמים למינימום חצי שעה במקרר.
עד כאן ?
אחרי כל זה צריך להכין דפים במכונת ואם רוצים אז גם מרכיבים את החלק שעושה פטוצ'יני- כמו אצלנו..
לפעמים אוסף של צירופים הוא בעצם מה שעושה את ההבדל… הסערה הגיעה אלינו ביום חמישי, בדיוק אני ואופיר נסענו לדואר והופתעתי לגלות את המגפיים שהזמנתי לה ב11.11 מופיעות בתזמון מושלם!
לא ראיתי את אופיר כל כך מאושרת מגשם, וזה ממש הזכיר לי אותי כשהייתי קטנה.
יום הולדת בשלג
נולדתי בחורף, בשיאו, בינואר! ככה יצא שלפחות בילדות שלי שהייתה הרבה לפני אנה ואלזה וקצת יותר בולי איש השלג, בכל יום הולדת ירד גשם ולעיתים קרובות שלג.
ככה התפתחה אצלי התניה, הגשם הפך לשמחת יום הולדת גם כשירד ביום אחר. הייתי רואה בשלג שיורד מתנה מאוד פרטית בשבילי ולכבודי והייתי מאושרת !
מאושרת כמו ילדה מתוקה שקיבלה מגפיי גומי חדשות בצבע ורוד פוקסיה. בדיוק ברגע הזה (בצירוף עוד כמה מימי ההולדת שלי) הבנתי שלא דרוש יותר מידי בשביל להפוך את הסערה הזאת לקסם.
אמא הייתה מכינה לנו תה
זה לא שגדלתי בבית בריא במושגים של היום, אמא ואבא שלי דאגו לנו מכל טוב ליבם, שיהיה לנו חם כשקר, שנרגיש נעים ובטוח בבית, כשהייתה סערה בחוץ בפנים היה תה על השולחן, וככה התפתחה לי עוד התניה שכזו… תה מזכיר לי את הבית, את חום החיבוק של אמא שלי כשסוער וגשום בחוץ.
והנה עוד רגע הצטרף לו לכדיי הבנה, לוקחת את גוש המעיל המאושר שאיתי – אופיר- ונכנסות יחד לתוך הסופר, נקנה לנו תה!
במדף של סוגי התה היו כל כך הרבה סוגים אבל הייתה קופסא אחת של ויסוצקידס שקראה לאופיר. הצחיק אותי שהיא יכלה לקרוא שזה בדיוק בשבילה בלי בכלל לדעת לקרוא – בחרה בתה "פטל עם שכל" ו"נענע בג'ננה"! שמחה שלא התעקשה על שוקו לקחתי וניגשתי לקופה..
ויסוצקידס
הפתעה בלי יום הולדת
הגענו הביתה ופתחתי את הקופסא הצבעונית של הויסוצקידס יחד עם אופיר, גיליתי שלא קנינו סתם תה ואז באמת הרגשתי ששיחקתי אותה, בתוך הקופסא מחכה לילדה שלי מעין חוברת צביעה קטנה ומדבקות של אנה ואלזה! ושל "מכוניות", ועל כל תיון יש משחק קטן שאפשר להשתעשע בו. אז. אופיר הייתה פשוט מאושרת – שוב 🙂
ישבנו יחד עם התה שלנו מחובקות.. ממש החורף המושלם!
יום אחד אופיר תגדל ואולי גם תהיה רחוקה מהבית באחד מטיוליה המופלאים בעולם, ואז אולי יהיה לה זיכרון קטן של תה פטל מתוק, נראה לי שהזיכרון הזה יחמם את ליבה היכן שתהיה 🙂
כל שנה זה מגיע, כל שנה מפוצצים לנו את המייל בהבטחה של כל מה שתרצו במחירי רצפה! אני מרגישה שאני מחכה לזה נצח.. כבר אספתי את 'סל הקניות' שלי וכבר הכנתי את כל הלינקים..אני מוכנה! בשבילי? שחור!
אבל עם כל החגיגה, נראה לי שתמיד אני מאוד מתאמצת על זה.. כי ברשת יש מלא קניות אבל אתם לא תמצאו את הסל שלי אצל כל אחת.. אז השנה החלטתי לתת מעצמי (ממש חסידת אומות עולם) לכל הגזרות הגדולות יותר.. לכל המלאות אהבה, לכל ה.. מדושנות במקומות הנכונים, לכל מי שיודעת כמוני שקניות בגדים פלאס סייז זה יקר.. הנה הזדמנות מלכותית במיוחד בשבילנו.
אז הדבר הכי חשוב שמצאתי ברשת זה העניין של cashback.co.il מכירות?דרך האתר המעולה הזה אפשר לקנות את כל מה שהיית קונה בכל מקרה, אבל לקבל אחוזים מהתשלום בחזרה.כסף חזרה?? בשבילי??? תודה…באמת הייתם צריכים! אז זה מאוד פשוט: נכנסים, נרשמים וקונים… אבל בפחות מכל השאר!
אם לא הכרת את אסוס עשיתי לך טובה גדולה עכשיו.. כי ברוב המקרים שבהם בחנויות את חווה את התסכול של "אין במידה שלי" באסוס את חווה את התסכול של … אין תסכול חגיגת קניות !!! יש לי בסל מעיל, שמלה מעלפת, ועוד בגדים ליום יום ובאיכות…
רוצה לספר לכם על לב מחבק אחד שפגשתי. נשמע מצחיק? קלישאה? חכו.
זוג+2
המעבר מילד ראשון לשני… יש כמה עיניים קוראות שמבינות בלי שאוסיף מילה. אבל בשביל אלה שלא. מתינוק קטנטן לחוסר שינה, סוג של שחזור רגעים ראשוניים שהיו עם הגדולה לידה, והגדולה? לא כל כך גדולה… רק בת שנתיים וחצי- דעו שזה לא קל. כל מבנה המשפחה משתנה וכמו קוביות דומינו נופלות אחת אחר אחת.. הכל משפיע על הכל.
גילי נולד ואופיר בת 2.5 והכל סער! בבקרים לקחת את אופיר למעון ולתפעל תינוק פצפון ועדין, והייתה לי עזרה- לא הייתי לבד ועדיין – קשה כל כך.
הקושי היה מפוזר, היקשים בין היחסים שלי עם אופיר והיחסים שלי עם אמא שלי וגילי שכל גך דומה לאופיר התינוקת, היו לילות שהייתי מרגיעה אותו ומדברת איתו כאילו זו היא. העייפות ההורמונים הכל מתעתע.
כשאופיר הייתה חוזרת הביתה הייתה משתמשת במה שהיא יודעת כדיי להיות נוכחת.. הרגישה שכל ייחודה נלקח ממנה והייתה פשוט בוכה – מרגע המפגש ועד שהייתה נרדמת. אני בכיתי איתה. לפעמים אפילו בתוך הבכי היינו מתחבקות מתוסכלות. רציתי לספר לה שאין משהו שייקח לה את זה שהיא הילדה הכי שלי.
ואז באה מיכל
פגשתי לב מחבק כבר אמרתי? מיכל מדריכת הורים, היא מוכשרת ומוסמכת ונשמה ענקית וגם חברה. אף פעם לא דיברנו ברמה הזו על הילדים.. אבל טבעתי. ממש טבעתי.
מיכל הקשיבה לי מדברת על הכל, ולבסוף נתנה לי כמה עיצות מפתח, עיצות זהב, ולא בהרבה מילים – ממוקד. אני מאוד רוצה לשתף את העיצות כולן אבל יש חלק בלב שלי שעוד מחלים מאותה תקופה. קיבלתי חיבוק מהלב של מיכל וזה היה המזל שלי.
אחד המפתחות שנתנה לי היה לחזק את הבטחון של הבת שלי, לתת לה מידי יום להיזכר ולדעת. שהיא חזקה. "אופירי כל הכבוד שהתאפקת וחיכית לי כשהחלפתי לגילי חיתול", "אופיר את משחקת כל כך יפה ילדה חזקה שלי" מיכל אמרה שכדאי לתת לה להרגיש את זה שאני מאמינה בה ובבטחון שלה.
את חזקה, אני חזקה.
לפעמים אמרתי לה את זה כי צריך, לפעמים אמרתי כי הרגשתי כך באמת ולפעמים אמרתי לה את חזקה אהובה שלי והרגשתי שאני אומרת את זה לעצמי. גם זה מותר. אנחנו חזקות.זה עזר.
לנצח אודה על השיחה הזו עם מיכל, על היכולת שלה לקרוא את המציאות שאני מתארת ולדעת בעצמה מה באמת ומה מתרחש בליבי, מה זקוק למרפא ומה למרחב ומרחק זמן.
קוביות דומינו לא מפסיקות ליפול, הראשונה שנפלה המשיכה להפיל אחריה את השאר וכך הכל מוסיף להשפיע. אתמול נגמרו החגים וכל הילדים חזרו למסגרות (תודה לאל!!!) סיפרתי לאופיר ביום קודם שיכול להיות שיהיו ילדים בגן שיהיה להם קשה לחזור מהחופשה. ייתכן שיהיו ילדים שיבכו ויהיה להם קשה להיפרד ואז הפלאית הזו חושבת קצת ואומרת לי – אז אגיד למי שקשה לו שהוא חזק וגדול ויכול .
שהפחד יהיה צנוע והשנה טובה, שנתנהל במסירות וכבוד כלפי עצמנו וכך גם לאחרים. שנדע לאהוב בפשטות ולשמוח… ושלפעמים לא נדע אלא פשוט נהיה…
שנצליח להתמודד בשנה הקרובה, אבל אם אפשר שיהיו לנו גם מקומות בריחה, ושאלו לא יהיו רחוקים.. שנזכור שהבית הוא בלב וכמו צב הוא איתך מסתובב. אז לא להתרחק…מעצמך!
שנבין שהאחר הוא אחר, מותר לו להיות שונה, זו היחודיות של כל אחד. ואם האחר שונה אז היי… הוא שונה ממך , משמעות הדבר שגם אתה שונה וגם אתה אחר… של מישהו אחר . יצא לי קצת דוקטור סוס פה…
שנעריך רגעים קטנים ונשאף לגדולים . שנגדל..שנגבהה, שנלמד יותר ולפעמים נבין פחות, שנצמח ונתפתח.
שנשמור על איזון ומידי פעם תוך שמירה פאסיבית על האיזון המיוחל יתפלק לנו ובלי שנרגיש פשוט נצא מאיזור הנוחות שלנו, ומשם נפרוץ בכוח החיים שלנו לעוד מקום טוב.
השנה ילדתי ונולדתי, השנה שמחתי ושימחתי , השנה לימדתי ולמדתי, טיפלתי וטופלתי, אהבתי ונאהבתי, עצבנתי ועוצבנתי מאוד, היה לי קשה והיה לי שמח והייתי ביחד גדול ומרשים ולפעמים בתוכו הרגשתי בדידות.
אני שמחה על מה שיש לי, מעל הכל אני שמחה על נוסטלגיה שמלמדת אותי שלכל זמן וגם שהכל חולף כלא היה… אני יודעת ששנה זה פרק זמן ארוך ומורכב, שכנראה אי אפשר לשמור בו על אחידות של טוב ולכן אני בוחרת היום פשוט לחזק את האמונה שלי בטוב ולדעת שזה בסדר שילווה במעט לא כל כך טוב… כי גם זה לטובה בתכנית גדולה ורחבה יותר.
שתהיה שנה טובה
שתהיה כזו עם שפע משוגע על צורותיו, שיסתום לנו חורים.אבל שלא נקשור את חיינו סביבו או נפחד ממנו.
שתהיה כזו עם מוזיקה, כזו שרוקדים עם הילדים בבית, שרים בקולי קולות באוטו וכזו ששמחים שמלווה את המצב רוח. ברגעים פשוטים וגם בהופעות ודיסקים משובחים. שתהיה מוזיקה טובה.
שתהיה כזו עם חום וקור, החיצוניים, שבחום לא נישרף ובקור לא נקפא, שנשמח בעונות ובאוויר שבהן..וקור וחום הפנימיים – המזגיים, האלה שאנחנו נושאים בתוכנו- שיהיו מווסתים היטב ולטובתינו… שנהיה בפרופורציה.
ןשתהיה שנה של צחוק, מופעי סטנדאפ , אנשים שמצחיקים, צחוק מזכך מרפא משחרר . שיבוא עם טאקט ובלי…שיהיה צחוק סבבה:)
שתהיה שנה של אהבה- אהבה מאפשרת ומכבדת , אהבה זה תמיד בינך לבין אחר? שתהיה ביני לבין ההורים שלי, האחים שלי, הילדים שלי, החברים שלי, האהוב שלי – טוב הלב, ואהבה זה גם אלינו אז שתהיה אהבה טובה אלינו. עם טפיחה על השכם, עם חיזוק והערכה, עם פשרה מינימלית …
ושתהיה שנה טובה! כשמאמינים בטוב, יש לו משמעות שונה מטוב רגיל, איך זה הולך? הכל לטובה.. יש עניין שהכל מתהפך ולטובה, הכל קורה מסיבה ולכל זמן, זה אומר שהעיכובים , המהמורות, ההתקלויות וההתעקלויות בדרך הכל משרת את הדרך הטובה שלנו שנשנה אותה עוד הרבה ונאמין בטוב, שמלווה אותנו ורוצה להיות איתנו.. לא בורח.
לא קל לי לכתוב בכזו אופטימיות. אבל ראש השנה . מחייב..
הנה זה מגיע חשבון הנפש כבר כאן. מישהו שם לב שאנחנו מלמדים את הקטנים ביותר, אלו שבנשמה שלהם עוד לא הגיעה כוונה רעה, שחשוב לעשות חשבון נפש בעוד שאנחנו בעצמינו לרוב לא עוצרים לשניה במירוץ החיים ומחשבים?
שירבו זכויותינו כרימון..
ילדה בת 3, יש לה יום הולדת. שאלתי אותה איזה יום הולדת תרצה והיא אמרה במילה אחת "נסיכות".
עיצוב של רותם גמליאל
אז עשינו לנו סדר בראש ובפינטרסט והפוסט הבא יהיה כנראה על יום ההולדת האמיתי הראשון של אופיר, אבל רציתי ללמד אותה דרך כל הטוב הזה להיות אדיבה. לאזן קצת.
אז ישבתי איתה והסברתי לה שהיא הולכת לחגוג יום הולדת יחד עם כל החברים והמשפחה שלה ויהיו לה מתנות ודברים משמחים, "אבל…" אמרתי… (והרגשתי שאולי אני נסחפת בזה הרגע) יש ילדים שאין להם חגיגות יום הולדת כמו שאת תחגגי, ולא יקבלו מתנות.. אופיר הביטה בי מבולבלת.
הפסקתי להעמיס פרטים והצעתי לה לתת את אחת מהמתנות שתקבל לתרומה.
'לילד שאין לו'.
הרגשתי שמשהו מתיישב אצלה, שהיא מבינה. אמרה לי – כן. ניתן לו מתנה כי אין לו..
התרגשתי. אפילו שבעצם יש מצב גדול וטבעי שברגע האמת לא תרצה לוותר. וגם יש שיגידו 'למה להרוס לילדה?!.. ' למה זה להרוס? למה נתינה חייבת להיות ניפוץ בועה אופטימית, חממה?לטעמי הרי זה החינוך שצריך לתת. כמובן שחשבון נפש, אם הכוונה לפיתוח של מצפון הוא דבר חיובי, אך מה עם מלכתחילה לחנך לאהבת חינם?
מהלזה ולחשבון נפש? …
מה היה לנו השנה? בהתחלה עולים לי פרטים טכניים, איפה עבדתי, איזה מפגשים משמעותיים היו לי השנה? איזה הצלחות אני זוכרת? אני נוטה לעשות נוסטלגיה ולכן הכל יפה וחיובי. אז אני גם נזכרת למשל שהשנה הזו עברה בהריון, התרחבות אגן שהקשתה עליי את התנועה ממשית, ולידה שאחריה היה זמן התרגלות לא מבוטל וקשוח לי ולכולם. אז אני נזכרת בתהליכי נפש שעברתי.עם הבת שלי, עם אמא שלי, עם בעלי, עם המשפחה שלי, עם המשפחה שלו, עם החברים, עם הבית הפיזי שלנו, עם המטרות שלי בחינוך של הילדים שלי, עם החינוך של עצמי.. אני מרגישה היום כשאני מחנכת את בתי,שהתהליך כולו מכוון לחשבון שבין טוב לרע, שיש מאזן. משוואה חשבונית שצריך לשמור. אם היה טוב הוא לא היה יכול להיות טוב לבדו. צריך לאזן במשהו אחר… משהו רע? אם הייתי טובה לאחרים סביבי, אם ויתרתי עבור האחר – אז יהיה לי טוב? ארוויח משהו? למה מתקיימת בכלל משוואה ? איך הכנסנו חשבון למקום כה חופשי כמו הנפש?
חשבון נפש ב(אהבת)חינם.
יש דברים שצריך ללמוד אותם כמו שהם, מהחיים. אם להסתכל מנקודת מבט של ילד- אופיר ישבה בבוקר בשולחן בגן ואחת הילדות שם אמרה לה "אני לא אוהבת אותך". אני יודעת מה זה עשה לי, אבל אני באמת באמת לא בטוחה במאה אחוז מה זה עשה לה. הסייעת בגן שמעה את זה ונזפה בילדה שכך לא מדברים.. אז אופיר למדה שזה לא היה יפה מה שנאמר לה, היא גם למדה שלא כדאי לה להגיד דבר כזה. הנה משהו לחשבון נפש. אבל אם לחנך למשהו, אז לאהבה. לזה שזה לא מגיע עם תמורה. לזה שזה לא פשוט להיות פשוט בעולם הזה… וגם לחנך לזה שחשבון נפש , לא תמיד צריך להיות מייסר, מלווה בהלקאה עצמית וקושי. אלא בלמידה להמשך . כמה טוב שמותר לעלות ולהתפתח.
בחשבון שצריך להיות במציאות מיטיבה יותר מצד אחד של המשוואה הזו תהיה אהבה והצד השני יהיה חינם.. באהבה אין חשבון
אני מתחילה את הכתיבה בנקודה כאן כדיי להרגיע אותי. כאמא.
תארו לכם, באסיפות ההורים המקדימות במסגרות היו מושיבים אתכם עם ממחטות: נשב ונספר ביחד על הילד המדהים שלנו ונפרוק יחד את כל החרדה האנסופית הזו שנצברת לי בבטן כשהמנהלת מעון מספרת לי על האוכל שמגישים במעון ומתי הילדים יוצאים לשחק בחצר כשהילד שלי? גילי שלי? הוא רק בן 4 חודשים. יונק. באמת שלא רץ בחול ולא מתגלש לשום מקום.
תארו לכם שהיו אומרים לכם, לילד שלכם יהיה לא קל אבל לכם? לכם יהיה גיהנום. אם אתם תעזרו לעצמכם להסתגל הילד יסתגל טוב יותר…
בתור התחלה אני חושבת שלפחות אצלי בכיס היו קצת יותר מטבעות. כי כמות ההוצאות על חפצים "הכרחיים" לגן הייתה נחסכת ובקלות. תחושת הפיצוי שאני חייבת לילדה שלי (בת שלוש) ולילד שלי הייתה נחסכת ממני, כי אני הייתי יודעת שאני מתמודדת אחרת – אני לא זקוקה לתיק בצורת ינשוף כדיי לעזור לכעס שלי על המדינה הזו שיצרה לי מציאות שבה אני חייבת לחזור מחופשת לידה. אני בטוחה שלגילי ממש לא משנה איזה סינר הוא לובש כדיי שהריר לא ירטיב אותו וזה בסדר בשבילו להשתמש בשל אחותו… בטוחה.
ומה עוד? בטוחה במאה אחוז שהעובדה שאני מתמודדת עם להשאיר אותם במסגרות משתקפת, החוצה, אני לא מבקשת לדחוק את רגשותיי לפינה אני לא מבקשת להכחיש שקשה לי, אני מתקשה. מודה. אני אומרת בקול … יהיה לי עצוב להשאיר אתכם בגן ולכן אני אחזור מהעבודה מהר ככל האפשר כדיי שאתגעגע פחות. אני מספרת להם וגם מראה להם איך לעשות את זה. איך להתגבר.
היא תגדל את תראי! כמו קסם..
הילדה שלי מתרגשת מלגדול. היא דיברה במשך חצי שנה על "גן של גדולים". היא בחרה לה מה תלבש ביום הראשון בעצמה, והייתה מאושרת עד הגג על הקופסא של האוכל ששמים בתיק ואפשר לפתוח עם כולם ולקבל דרישת שלום מהבית באמצע היום.
ביום הראשון לגן צפיתי בה מהצד משחקת-מתגברת-יודעת שאני איתה.ואמא אחת שביתה תהיה בגן הזה שנה שניה רצתה להרגיע אותי-"את תראי פתאום היא תגדל לך…כמו קסם" ואני חשבתי לי… היא תגדל יותר מזה והיא תהיה בת 30…אל תמהרי ילדה שלי.אני כאן איתך.
גם אני מתרגשת מלגדול, מתרגשת להיות אמא ל2, מטפלת באומנות מתחילה, רעיה, לא ידעתי שאספיק את כל זה עד כה. אז אני מתרגשת מלגדול.
בסופו של דבר הילדים שלנו מקבלים את קולנו כקול פנימי המבקש לספר להם שהם טובים כמו שהם, שהם יכולים ומסוגלים וחזקים להיפרד ולהישאר בגן ולשחק ולהיפגש מחדש מאוחר יותר.אבל רק אם נגיד להם את זה בעצמנו, רק אם ננהג באופן הזה מול עצמינו.
"עיקר הדיבור הוא הנפש" 